צייקו נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

בפני בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה שמונה בתיק.

בהחלטה מיום 5.4.11 מונה דר' יעקב פלוטקין לשמש מומחה יועץ רפואי (לעיל ולהלן – המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין מצב שמיעתו של התובע לבין תנאי עבודתו.

ביום 11.5.11 נתקבלה בבית הדין חוות דעת המומחה אשר הועברה לעיון הצדדים. בחוות דעתו קבע המומחה כי התובע סובל מליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי, אשר נגרם בראש ובראשונה כתוצאה מחשיפת התובע לרעש מזיק בעבודתו; וכי ניכר ליקוי תחושתי עצבי שיפועי דו צדדי בתדרים הגבוהים, אשר מקורו בהזדקנות טבעית של האוזן הפנימית ובתחלואה. לדעת המומחה, בהסתמך על בדיקת ה- BERA בתיק עולה, כי אין עדות לירידה בכושר שמיעת התובע בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו, בממוצע תדירויות הדיבור.

התובע ביקש להפנות למומחה 10 שאלות הבהרה והנתבע התנגד להפניית כל השאלות, פרט לרישא של שאלה 5 בבקשת התובע.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני מורה כדלקמן:

באשר לשאלה 1 בבקשה, אני מורה על הפנייתה למומחה בניסוח הבא:

"האם אין כל עדות בבדיקות השמיעה שביצע התובע לירידה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו, בממוצע תדירויות הדיבור?

אם כן, האם יש בכך כדי לשנות את מסקנתך בדבר הירידה בכושר שמיעת התובע בכל אחת מאוזניו, בממוצע תדירויות הדיבור?;

ככל שאכן קיימת עדות בבדיקות השמיעה לירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור אך אין בדבר כדי לשנות את מסקנתך, נא הסברך מדוע ביססת את תשובתך בסעיף ג' לחוות דעתך אך ורק על בדיקת ה- BERA מתאריך 30.3.09?"

אין מקום להפניית שאלה 2 לבקשה, הואיל והמומחה קובע מפורשות כי ליקוי השמיעה נובע מעבודת התובע, אולם לדעתו, כושר שמיעת התובע בכל אחת מאוזניו לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור, כדרישת סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

באשר לשאלות 3 ו- 10 לבקשה, הרי שאין מקום להפנייתן למומחה הואיל ותנאי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה הוא קיום כל התנאים הקבועים בסעיף 84א(א) לחוק, כאשר, כאמור לעיל, לדעת המומחה התנאי שבסעיף 84א(א)(2) לא התקיים בתובע.

אין מקום להפניית שאלות 4, 6 ו- 7 לבקשה בהיותן תיאורטיות, כאשר שאלה 4 דורשת מהמומחה להתייחס לנפקות המשך חשיפת התובע לרעש מזיק בעבודתו לאחר מועד החלטת הנתבע בתביעה הנוכחית; ואילו שאלה 6 מנוסחת בצורה מעורפלת, וככל הנראה, דורשת מהמומחה לנבא את מצב שמיעת התובע בעוד 10 שנים ואין זה מתפקידו; אף שאלה 7 מנוסחת בצורה לא ברורה, ומכל מקום אין זה מתפקיד המומחה להשיב עליה.

באשר לשאלה 5, אני מורה על הפנייתה למומחה בניסוח הבא:

"נא הסברך בבקשה, הכיצד הגעת למסקנה כי ליקוי השמיעה הנוסף שאובחן על ידך מקורו בהזדקנות טבעית של האוזן הפנימית ובתחלואה כללית?"

אין מקום להפניית שאלות 8 ו-9 לבקשה, שכן אין בהן כדי להבהיר או להשלים את חוות דעת המומחה, מה גם ששאלות אלה הן מיותרות נוכח קביעתו המפורשת של המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, אלא שלדעת המומחה אין עדות לירידה של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים.

אשר על כן, המומחה ישיב לשאלות המפורטות בסעיפים 4 ו- 8 להחלטה זו וזאת ככל הניתן בתוך 30 ימים.

התיק יעלה לעיוני עם קבלת תשובותיו.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: